"זו רק שריטה קטנה" (07.03.05)

 

 

 

"זו רק שריטה קטנה"

 

חברת הביטוח איילון, שמאי רכב, מכון בדיקה וסוחר מכוניות חויבו לשלם 460 אלף שקל, לאחר שלאדם שרכש רכב ששופץ לאחר שהסתירו מידע מרוכש רכב. בית המשפט: "מדובר בעצימת עיניים, רשלנות ומעשי תרמית שנבעו מסיבות של בצע כסף"
בני ברק

 

נקטתם בכל אמצעי הזהירות כאשר קניתם מכונית משומשת, מסרתם אותה אפילו לבדיקה במכון מורשה, אבל מתברר שלא תמיד זה מספיק. בפסק דין יוצא דופן בחומרתו מותח בית המשפט ביקורת על הקומבינה שבה היו מעורבים חברת הביטוח איילון, שמאי רכב מטעמה, מכון בדיקה וסוחר מכוניות משומשות. אלה חויבו לשלם 460 אלף שקל לאדם שרכש רכב ששופץ לאחר תאונה קשה מבלי שנמסר לו מידע על כך.

 

שלמה בזם רכש רכב שטח מסוג טויוטה פור-ראנר ממגרש המכוניות "חניון הצומת" בנתניה תמורת 110 אלף שקל (5,000 שקל פחות ממחיר המחירון). קודם לרכישה נבדק הרכב במכון גבאי, ונקבע כי לא היה מעורב בתאונה קשה אלא בתאונת פח בלבד.

 

זמן קצר לאחר הרכישה החלו להתגלות ברכב בעיות. או אז התברר למגינת לבו של הרוכש שמדובר ברכב שנפגע באופן חמור בתאונת דרכים קשה ושופץ כטלאי על טלאי. "דבר התאונה הוסתר מפני", טען בזם בתביעה שהגיש נגד חברת הביטוח, השמאי, סוחר המכוניות ומכון הבדיקה. "מדובר ביצירת מצג שווא העולה כדי תרמית מצד הנתבעים".

 

התאונה הקשה הוסתרה

 

מכתב התביעה עולה כי לאחר התאונה הקשה, שבה היה הרכב מעורב, אסרה המשטרה על שימוש בו, בנימוק שהוא עלול לסכן את התנועה. הפגיעות שנתגלו בו היו במערכת ההגה, בשלדה, במתלים ובבלמים - כולן מערכות בטיחות.

 

שמאי מטעמה של חברת איילון, שביטחה את הרכב, קבע כי הנזק שנגרם לו מגיע ל-44% מערכו. חברת הביטוח החליטה להגדיר את הרכב כ"אובדן להלכה", פיצתה את בעליו על בסיס אובדן מלא, אבל מכרה את שרידי הרכב. בסופו של דבר הגיע הרכב למגרש המכירות בנתניה תוך מחיקת כל סימן לכך שהיה מעורב בתאונה קשה. הרכב הוצג בפני הקונה כתקין, כשיר, בטוח, חזק ואמין. דבר חיבור השלדה שרותכה הוסתר ממנו, ואף נעשתה פעולה להסוותו על-ידי "החלקת" קו הריתוך.


בדקתם הרכב במכון? לא בטוח שזה מספיק (צילום אילוסטרציה: איי פי)

 

התובע טען כי חובתם של חברת הביטוח איילון ושל השמאי הייתה למסור הודעת אי שימוש ברכב למי שרכש אותו ולהעביר את רישיונות הרכב למשרד הרישוי. הוא האשים את מנהל מכון הבדיקה בשיתוף פעולה עם מגרש הרכב בהסתרת התאונה הקשה.

 

חברת הביטוח איילון טענה שלא היה ידוע להם על שיפוץ הרכב וכי אין לה קשר למכון הבדיקה. לגבי השמאי טענה החברה כי הוא קבלן עצמאי שאין במעשיו או מחדליו לחייב אותה. הם טענו גם שסילוק התביעה על בסיס נזק כלכלי אומדני אינו מעיד על כך שלרכב נגרם אובדן גמור, אלא רק שלחברת הביטוח לא היה כדאי כלכלית לתקנו. עוד טענה החברה כי מאחר שנקבע לרכב נזק של 44% בלבד לא הייתה חובה למסור לגביו הודעת אי שימוש החייבת להינתן רק בנזק העולה על 55%.

 

שמאי הביטוח טען כי הוא לא יכול היה לדעת או לצפות שמישהו ינסה להונות את התובע או לתקן את הרכב תיקון כושל, ולפיכך אין לייחס לו כל השפעה על קניית הרכב. בעל המגרש טען כי בטופס הבדיקה שנמסר לקונה צוין כי הרכב עבר תאונת שילדה, אולם בדו"ח שצורף לכתב התביעה נמחקה המילה "שילדה" שלא כדין.

 

"מצג שווא והטעיה"

 

טענותיהם של הנתבעים נדחו אחת לאחת על ידי השופט ד"ר ורדי קובי: "בתיק זה מצטיירת תמונה עגומה של מעשי תרמית, מצג שווא, הטעיה, חוסר תום

לב, עצימת עיניים ורשלנות שרשרת של הנתבעים, שכל אחד אחראי לחלק מקביעות אלה. בעוד שלגבי חברת הביטוח מדובר רק בעצימת עיניים ורשלנות, הרי שלגבי שאר הנתבעים מדובר אף במעשי תרמית, מצגי שווא, הטעיה וחוסר תום לב, שנבעו בחלקן מסיבות של בצע כסף או סיבות כלכליות ובחלקן עקב רשלנות ועצימת עיניים. אלה הביאו לכך שהתובע ובני משפחתו היו חשופים לסיכון בטיחותי של ממש עד כדי סכנת חיים".

 

השופט דחה את גרסת בעל המגרש כאילו דיווח לקונה על כך שהרכב היה מעורב בתאונת שילדה קשה, שאחרת לא היה הקונה משלם מחיר כמעט מלא. הוא קיבל גם את הטיעון לקשר בין סוחר הרכב לבין מכון הבדיקה שידע על התאונה אבל הסתירה מהקונה. את מחיקת המילה שילדה מדו"ח הבדיקה מייחס השופט למכון הבדיקה ומאשים אותו במעשה תרמית, הטעיה ומצג שווא.

 

לדברי השופט, הרכב אמור היה להימכר לכל היותר כמפורק וכשרידי רכב ולא כרכב תקין. הוא האשים את חברת הביטוח איילון ואת השמאי בכך שביצעו את המכירה מתוך אינטרס כלכלי מובהק ולכן הנזק נקבע על 44% בלבד, שכן אם הנזק היה עולה ל-55% הייתה החברה מקבלת תמורת הרכב רק מחצית או רבע מהסכום שקיבלה. "בחשבון פשוט מדובר במיליוני שקלים רבים בהתחשב במספר המכוניות שלגביהן ניתנות חוות הדעת", מציין השופט. "ברור שהשמאים שיודעים את ההסכם עם סוחרי הרכב ומודעים לו יודעים מהו האינטרס של חברת הביטוח, ובהיותם מועסקים על ידי חברת הביטוח ותלויים בה לפרנסתם (לפי עדות מנכ"ל חברת איילון, לוי רחמני, התשלום לשמאים מבוצע לפי אחוזים ובונוסים), הם יכולים להיות מושפעים מאינטרס כלכלי".

 

לדברי השופט, אסור היה לחברת הביטוח למכור את הרכב כל זמן שיש לגביו הודעת איסור שימוש, ומטיל אחריות זו גם על השמאי: "העובדה שהרכב עבר טסט במכון הרישוי אינה מכשירה את פעולותיהם ומחדליהם של חברת הביטוח והשמאי".

 

חברת הביטוח איילון, שמאי הרכב, מגרש הרכב ומכון הבדיקה חויבו לפצות את התובע ב-360 אלף שקל על עוגמת נפש והוצאות על תיקונים וטיפולים וכן בהוצאות משפט של 100 אלף שקל.

 

(07.03.05, 16:08)

 

 

 

 

 

 

או

 

 

 

 

המלצתך

 

תודה.

 

07.03.05 YNET



 
הדפסשלח לחבר
לוגו אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד